אודות אורלי באור


ניצחון הרוח על הגוף (משה אלון-עיתונאי ,הוצאה לאור "כותרות")

אין מתוק מטעם ההצלחה, ואת זאת יודע כל מי שהתגבר על מכשולים והגיע אל היעד הנכסף. אבל ההצלחה מתוקה עוד יותר כאשר היא צומחת מתוך רעיון שאיש לפניך לא האמין בו. רעיון של איש אחד - ובמקרה שלנו, של אישה אחת.
אורלי באור, תושבת רמת השרון, ראתה בטלוויזיה לפני למעלה מ- 20 שנים, נכים המתנועעים בכיסאות גלגלים לקצב המוסיקה. כרקדנית וכמורה לחינוך גופני נמשכה לאתגר, ובו בזמן החליטה להשתמש בכישוריה ובניסיונה וללמד נכים לרקוד כשהם ישובים על כיסאות הגלגלים שלהם.

החליטה ועשתה. אלא שיישום ההחלטה לא היה פשוט כלל ועיקר. יוסף לוטנברג, מי ששימש אז כיו"ר ארגון נכי צה"ל וניהל את בית הלוחם בתל אביב, שמע מאורלי על הרעיון להרקיד את הנכים על כיסאות הגלגלים וחשב שזו הצעה תמוהה-משהו. "בהכירי את הקושי הפסיכולוגי בשכנוע נכים קשים להשתלב בפעילות מסוג זה", אמר אז לוטנברג, "אינני מאמין שזה ילך. ועוד עם בת זוג בריאה שתרקוד לצדם". לא רק לוטנברג חשב שזה בלתי אפשרי. גם אחרים שמעו על הרעיון והתייחסו אליו בחוסר אמון, לעתים אף מהול בלעג. הרבה העזה ודמיון היו דרושים כדי להרקיד משותקי גפיים על כיסאותיהם. אך כפי שמעיד גם לוטנברג עצמו, הכריזמה והקסם של אורלי עשו את שלהם, ולאחר שהצליחה לשכנע נכה אחד בעל עבר של רקדן להעז ולהשתתף במפגש הראשון, החל הסכר להיפרץ.

אורלי שילבה את הרוקדים על הכיסאות עם רקדניות ותיקות, ובשנת 1986 קמה להקת המחול "הורה גלגלים", שהופיעה ברחבי הארץ ובחו"ל. כל הצופה במופע של הרקדנים הללו, אלה הרוקדים בכיסאותיהם לצד אלה הרוקדות על רגליהן, ורואה כיצד הם מתנועעים יחדיו - מוצא ודאי שהסתירה הקיימת, כביכול, בין ריקוד לבין נכות, קיימת רק בראשו של הצופה. המראה הוא של יופי בלתי רגיל, של תנועה הנוצרת על הבמה, כאשר הכיסאות הופכים לחלק אינטגרלי מן הגוף המתנועע. וכך, למרות שהרקדן אמור לייצג את הגוף המושלם בעוד שהנכה לוקה בגופו ויש לו מגבלות פיסיות - הרי התנועה והכוריאוגרפיה המותאמות ל"מגבלות" הללו מבטאות את ניצחונה של הרוח על הגוף.

"להיות רקדן בלהקת הורה גלגלים", מעיד איציק מולודי נכה צה"ל, אחד מרקדני הלהקה, "זה להיות חלק חשוב מהעולם. הקבוצה תורמת לי המון. במסגרתה אני יכול להראות לעולם שאפשר ליהנות ולשמוח גם כנכה המרותק לכיסא גלגלים, לגרום להרבה אנשים סביבי להתרגש עד דמעות, ולשמוע מהם שבזכותנו, לא רק שיש לנו מדינה, אלא שלמדינה שלנו יש נשמה". ואכן, במדינה כשלנו, שאחוז הנכים בה גבוה יחסית, חשוב קיומה של "הורה גלגלים" הן לשיקומם של נכים רבים - שיקום פסיכולוגי, רוחני ומנטלי - והן בתרומתה לאמנות הישראלית בכלל ולמחול בפרט. אורלי באור, שרקדה שנים רבות בלהקות של ריקודי עם ומחול קלאסי והיא גם בוגרת לימודי טיפול בתנועה ובאמנויות, עסקה בהוראה ופעלה ככוריאוגרפית וכמנהלת להקות מחול ייצוגיות. "במהלך לימודיי נחשפתי לדאגה של הנכה ולצורך שלו להשתלב בחברה", מספרת אורלי, "והחלטתי לשלב את אהבתי למחול, את הכשרתי המקצועית ואת הרצון לתרום לחברה באמצעות פעילות שיקומית".

אורלי פיתחה שיטת שיקום בריקוד, שכללה התאמת כוריאוגרפיה ייחודית לתנועה ולריקוד על כיסאות גלגלים, ובמשך השנים הקימה גם נבחרת לריקודים סלוניים על כיסאות גלגלים, אשר רקדניה ייצגו את מדינת ישראל וזכו במדליות ובשבחים בתחרויות בינלאומיות שנערכו באירופה. "אלו הן השנים החשובות והמרתקות ביותר בדרכי המקצועית", מעידה אורלי. "כמורה וכמחנכת שקדתי על חינוך לשוויוניות, ושנים אלו עיצבו אותי כאשת מקצוע וכאדם. היה לי חשוב לתרום לחברה", היא מוסיפה, "ואני מאמינה שאכן הצלחתי לתרום באמצעות פעילותי בקרב הנכים".

הוא אשר אמרנו: אין מתוק מטעמה של ההצלחה. אחד מרגעי השיא של אורלי ושל להקת "הורה גלגלים" היה בפסטיבל כרמיאל. "מעבר ליופי של הריקוד עצמו", כתבו צופים, "הרגיש כל אחד את עוצמת ההתרוממות של רוחכם ואת רצונכם לעמוד בשורה אחת עם אלפי הרקדנים האחרים בפסטיבל. אתם, הנכים ובנות הזוג שלכם, הצלחתם לעלות דרגה אחת מעל לכולם, על אף מגבלותיכם". עם סיום ההופעה קמו על רגליהם עשרות האלפים שגדשו את מדשאות האמפיתיאטרון והריעו ממושכות לרקדנים המאושרים. אורלי באור עמדה לצידם וחייכה חיוך של אושר. החלום שלה הפך למציאות. מלבד את סיפור חזונה שהפך לעובדה חיה, אורלי באור מתארת בספרה, נכים ורוקדים, את השיטה המיוחדת שפיתחה. שיטה זו מיושמת כיום בבית החולים לוינשטיין ברעננה ובמקומות נוספים בארץ. בנוסף, אורלי מכשירה על פי שיטה זו דור ראשון של מדריכי ריקוד אשר ימשיכו להפיץ את תורתה. ספר זה מהווה מורה ומדריך לכל מי שברצונו להעשיר את השכלתו ואת רוחו בכל הקשור לשיקום ותרפיה באמצעות מחול ואמנות, וכל מי שמפעמת בקרבו האהבה אל האחר.

בשנת 2002 יזמה אורלי מרכז להדרכת מחול על גלגלים בעיר ראשון לציון. בשנת 2003 הקימה את להקת המחול על כיסאות גלגלים "גלגלי ראשון לציון" ,לימים הפכה ללהקה הגדולה הגדולה ביותר בארץ ובעולם. מרכזי הדרכה והסברה הוקמו במכללות, אוניברסיטאות וסימנרים למורים. מדריכים הוסמכו בשיתוף עם משרד החינוך והתרבות והחלו להפיץ במרץ את תורת המחול על גלגלים.

בשנת 2004 יזמה אורלי הקמת ועדה חדשה מטעם ארגון המדריכים והכוריאוגרפים בארץ ובעולם,היא נבחרה להיות יו"ר ועדת המחול לאוכלוסיות עם צרכים מיוחדים הכוללת גם מחול עיוורים וחרשים.

אורלי פועלת בעקשנות והתמדה להביא למודעות הציבורית את נושא מחול הנכים. חזונה וחלומה לתרום ולקדם את שיקום הנכים בארץ באמצעות הריקוד, ולהביא למודעות הציבור את היכולות המופלאות הבאות לידי ביטוי באמנות המחול על כסאות גלגלים, מתממש. ! כיום פועלים ברחבי הארץ חוגים רבים ולהקות מחול אשר לוקחים חלק חשוב באירועי מחול מרכזיים בארץ ובחו"ל.

מישהו הולך תמיד איתי 2016